וּמָה הֵם חַיֵּינוּ אִם לֹא מְצִיאוֹת וַאֲבֵדוֹת

מָה הֵם חַיֵּינוּ אִם לֹא אֲסֻפָּה אֲרָעִית שֶׁל מְצִיאוֹת וַאֲבֵדוֹת. דְּבָרִים קְרוֹבִים שֶׁהָפְכוּ נִשְׁכָּחִים, וּמְקוֹמָם הִתְמַלֵּא בַּאֲחֵרִים. וְכָל יָמֵינוּ הֵם נְדִידָה מִנְּקֻדָּה לִנְקֻדָּה, בְּנִסָּיוֹן חֲסַר סִכּוּי לְהָשִׁיב אֲבֵדָה. (מיכאל זץ)

היינו קרובים בלב ובנפש. כמעט כל יום נפגשנו. שיחות טלפון ארוכות ביותר עד השעות הקטנות של הלילה. ידענו הכל אחד על השנייה. עברנו יחד את השנים היפות והחשופות והמורכבות של גיל ההתבגרות. עשרים ואחת שנים לא נפגשנו, עד לפני יומיים. משהו חזק דחף אז כל אחד ואחת מאיתנו לפנות לכיוון אחר. בשנתיים האחרונות נוצר קשר דרך הפייסבוק בעקבות ביקור בחלום לילה, עניין שהתעורר מחדש ותחושה שהעולמות שלנו אינם כה שונים אחרי הכל. קבענו להיפגש יחד שלושתנו. היה מרגש עד מאוד, כאילו לא עברו עשרים שנה. אפילו לא היה רגע אחד של מבוכה. היה טבעי כל כך וגם הזוי שזה בכלל קורה. העלנו יחד זיכרונות מהגיל המופלא והקשה הזה עם יחד.

גיל שבו הכל בחוץ, אין כמעט הגנות, היה חי וסוער והקשרים היו סבוכים. והתאהבויות ושברים, וכמיהות גדולות יותר מהחיים. גיל שמעלה בי געגועים וצחוק וכאב וחמלה על מה שעברנו. ופתחנו עניינים לא פתורים שליוו אותנו מאז, ואיך במבט רחב לאחור כל הסיפור האישי שלנו מקבל משמעות רבה יותר: תפקידים שלקחנו באופן לא מודע; חסכים שהולידו מנגנוני הגנה והתמודדות; כמיהות עמוקות לאהבה והשתייכות. צללנו אל האלבומים והתמונות, איך שהשתנינו וגם קצת לא, והרגשתי שוב את מי שהייתי אז, שלפעמים נראה לי כל כך רחוק ממי שאני היום אבל הוא בעצם לא. משהו בעדינות ובכמיהה הגדולה לגעת עמוק בחיים, והסביבה הנשית שבה הקפתי את עצמי - ניצניהם הופיעו אז ונשמרו עד היום.

והיה לי מרפא להרגיש את החיבור הזה בין מי שהייתי למי שאני היום. יש לי עוד חברים מהנעורים שאיתם שמרתי על קשר קרוב עד היום, ועדיין זה היה מיוחד דווקא אחרי עשרים שנה, וכאילו שהזמן לא עבר שוב חזרנו להיות מה שהיינו, מה שאנו עדיין, לב אל לב במסע החיים. והשיר הזה של מיכאל זץ דיבר אליי השבוע, וחשבתי כמה זה מוזר איך דברים ואנשים כל כך קרובים הופכים נשכחים. נזכרתי איך בפרידה אחת לא הבנתי איך אני אמור לנתק את כל החוטים מהאדם שהיה הכי קרוב אליי עד לפני רגע. אבל אולי, לא כמו בשיר, זה לא חסר סיכוי להשיב אבידה. להשיב אנשים מפעם אל החיים. להשיב חלקי עצמי מאז אל מי שאני היום. אמרנו שעוד נשוב להיפגש בקרוב. אולי גם לכם יש איזה מישהו אהוב ויקר מפעם, שכבר שנים שלא. ואולי זה לא חייב להישאר כך.